העשרת המרחב הפוטנציאלי של תורת האימגו

אורית דרורי פאנל בכנס האימגו יולי ‏2003 10.08.2008 15:29
העשרת המרחב הפוטנציאלי של תורת האימגו


בקשתי לראיין את דורית נוי-שרב על הפאנל שתרכז בכנס האימגו. בבואי לפגישה חיכתה לי הפתעה נעימה – בן זוגה הפרופ' פנחס נוי שישתתף גם הוא בפאנל ניצב שם מוכן ומזומן גם הוא לענות על שאלותי. וכך, ברוח האימגו באוירה נינוחה שזורה בהומור ובצחוק התנהלה שיחה שכללה אוורור תיאוריות פסיכואנליטיות וותיקות וחדשות לצד בחינה מעמיקה של תיאוריית האימגו על המיוחד והייחודי שבה.



 

העשרת המרחב הפוטנציאלי של תורת האימגו

 

פאנל בכנס האימגו יולי ‏2003

 

ראיינה: אורית דרורי

 

בקשתי לראיין את דורית נוי-שרב על הפאנל שתרכז בכנס האימגו. בבואי לפגישה חיכתה לי הפתעה נעימה – בן זוגה הפרופ' פנחס נוי שישתתף גם הוא בפאנל ניצב שם מוכן ומזומן גם הוא לענות על שאלותי. וכך, ברוח האימגו באוירה נינוחה שזורה בהומור ובצחוק התנהלה שיחה שכללה אוורור תיאוריות פסיכואנליטיות וותיקות וחדשות לצד בחינה מעמיקה של תיאוריית האימגו על המיוחד והייחודי שבה.

 

אורית: שאלתי את דורית כיצד התפתח הרעיון לבדוק את תיאוריית האימגו לאור תיאוריות פסיכולוגיות ופסיכואנליטיות ?

 

דורית: הרעיון בא מהיותי מטפלת אימגו מזה 8 שנים ומאהבתי לוויניקוט ומושגיו. יש בוויניקוט אינטואיטיביות שקוסמת לי ומעוררת מחשבה ודמיון. המושג של המרחב הפוטנציאלי התקשר לי למקום של חוויה, יצירה והעשרה, וגם כקישור למרחב הביניים של בני הזוג. התחלתי לחשוב על האימגו כתאוריה,  כפילוסופיית חיים. מה המקורות שלה? מה לקחה מתיאוריות אחרות (תיאוריות פסיכואנליטיות, יחסי אובייקט, אטאצ'מנט ועוד),  ומה הוסיפה והעשירה ? . היכן נקודת הצמיחה של התיאוריה , ואיפה היא יכולה להתפתח ?היתה לי מחשבה לעשות בכנס קבוצת דיון שבה נחקור את המקורות של אימגו בתוך תיאוריות אחרות, ולראות  האם נוכל להעמיק את הבנתנו על זוגיות והמרחב בין בני הזוג. התחלתי לחפש אנשים שיהיו שותפים אתי בפאנל, חפשתי בארץ ובחו"ל. היה קשה לי למצוא ופתאום… ראיתי שחי אתי בבית  ה Imago Match שלי ! – פנחס נוי ! זה שיכול לתרום תיאורטית כל כך הרבה כי הוא הרי מומחה בתיאוריות פסיכואנליטיות..

 

אורית: קודם חפשת רחוק ורק אחר כך מתחת לפנס…

 

דורית: בדיוק, ויצא בצירוף מקרים שבדיוק עכשיו תוך כתיבת ספרו על התפתחות של רעיונות בתיאוריות פסיכואנליטיות הוא כותב פרק על תורות יחסי אובייקט.

 

פנחס: חשבנו שזה יכול להיות צירוף מצוין להביא את הידע הפסיכואנליטי על יחסי אובייקט ולראות מה תורת האימגו עושה עם זה. מכיון שאני נחשב למומחה בתיאוריה הפסיכואנליטית ומתבקש בכנסים שונים להביא את נקודת המבט התיאורטית אנליטית התחלנו לחשוב ביחד מה הגישה שלי לאימגו.

אני מוכרח להודות שבהתחלה כשהייתי בסדנת הזוגות של הדי  יחד עם דורית וקראתי קצת את ספרי הנדריקס היה לי יחס של זלזול מסוים. כי תיאורטית זה מחזור. לא ראיתי מה הגישה החדשה כאן. ומייד כמובן הבחנתי בחדות מה נלקח מתיאוריה זו ומה מהאחרת.

לקח לי זמן להבין מה כאן החידוש כי הבעיה העיקרית בפסיכואנליזה היא שהצטבר הרבה מאוד ידע על יחסי אובייקט, על התפתחות, ועל משפחות וזוגות, אבל יש סתירה אימננטית בתוך הטיפול הפסיכואנליטי. כיום הסיסמא היא של מעבר מ- One person psychology ל- Two person psychology אבל למעשה כל הטיפול שלנו הוא יחידני. מצד אחד ברור כיום שאני חייב לקחת בחשבון את הזוג אבל כשאני מטפל באדם חמש שנים באנליזה אפילו אסור לי לפגוש את בן הזוג. לא רק שאסור לי, אלא זה ממש מפריע לי כי אני יוצר לעצמי במשך הזמן איזו שהיא תמונה על בן הזוג. קורה שאחרי זמן אני פוגש במקרה את בן הזוג ואני מוכרח להגיד שכמעט תמיד הוא שונה מאוד מן התמונה שיצרתי לי.

חסר אצלנו בפסיכואנליזה החלק של המציאות.

ועוד, מבחינת יחסי האובייקט יש בעצם שתי שכבות עיקריות: יש האובייקטים הפנימיים שעל פיהם אני בונה את היחסים הנוכחיים של חיי, ויש היחסים העכשוויים. הפתולוגיה נמצאת בפער ביניהם. עד כמה אני נותן לדימוי הפנימי להשתלט על היחסים המציאותיים ועד כמה אני משתמש ביחסים המציאותיים כדי לברוח מהדימויים הפנימיים האלה. כגודל הפער כך עומק הפתולוגיה.

הטענה שלי היא שהפסיכואנליזה לא נותנת לי תמונת מציאות. יטען כנגדי האנליטיקאי, המציאות כן מופיעה בטיפול בתוך יחסי ההעברה. יאמר האנליטיקאי מה אתה צריך את המציאות ? הסיטואציה האנליטית מזמינה מייד את התמונה המציאותית בדמות ההשלכה על המטפל. ואני טוען שהסיטואציה האנליטית טובה אבל היא צרה מדי.

גיליתי שתיאוריית האימגו  אומנם קלטה והטמיעה את הדעות של הפסיכואנליזה ושל גישות אחרות למשל ברעיון של הפנמת דמויות ראשוניות, אבל היא הלכה צעד  נוסף, שאנחנו (הפסיכואנליטיים) לא העזנו מספיק לצעוד.. ועשו עוד משהו -  משנות החמישים ישנו הרעיון של "Here and now" כנגד מה שנקרא "There and then". השאלה האם צריך לטפל בעבר ? או בהתאם לאסכולה של שנות החמישים צריך לטפל "בכאן ועכשיו". וראיתי שתיאוריית האימגו אומרת: כאן ועכשיו אבל אל נזניח את ההיסטוריה !

 

דורית: כלומר ניקח את מה שכל אחד מביא אתו מהעבר ואת ההשלכות על בן הזוג ונעבוד על זה בהווה.

 

פנחס: בעצם פוקס  Foulkes היה הראשון שהרחיב את הזירה האנליטית לטיפול קבוצתי. ההשלכות מתרחשות בתוך הקבוצה אבל יש לזכר כי גם הקבוצה עבדה בזירה מלאכותית. ואילו תיאוריית האימגו לא רק מרחיבה את זירת הטרנספרנס אלא גם מחזירה את זה למציאות הטבעית ולזירה הנכונה – זירת היחסים הממשיים בין בני הזוג..

 

דורית: הרי המקום של הכי הרבה השלכות והעברה הוא בתוך הזוגיות והמשפחה.

 

פנחס: האימגו מראש מתמודד בתוך המציאות הזו, כאן הטרנספרנס , כאן השלכת העבר וכאן צריך להתמודד !!!

התפעלתי מההתמודדות ומהאומץ של התיאוריה. אני נזכר בסיפור המיתולוגי כמעט על המלחין הנדל שהיה כידוע גונב מכולם. שאלו אותו פעם על כך והוא אמר: "מה אני אשם אם לטיפשים האלו היו  רעיונות נפלאים כל כך אבל הם לא ידעו מה לעשות אתם… אני מראה להם מה לעשות אתם…"

דבר נוסף – בפסיכואנליזה עובדים על עבר מול הווה, המגמה היא לשחרר מהעבר על מנת לשפר את ההווה. ישנן שתי גישות, גישת הפיצוי -  החוויה המתקנת וגישת האבל שמעודדת  לעבד את העבר, "לסיים" איתו, ולהתפנות להווה.

אף אחת מהגישות הללו לא דואגת להתפתחות לעתיד. יוצאים מתוך הנחה כי כוחות הצמיחה הם בתוך האדם. אם רק ישחררו את האדם מכבלי העבר הוא יצמח בכוחות עצמו כמו צמח שגוזמים את מה שמפריע לו כדי שיפרח. תיאוריית האימגו לעומת זאת הציגה עמדה שהזוג יכול גם לצמוח יחד. יכולים בני הזוג לעזור אחד לשני בצמיחה הזו לעודד תכונות והתפתחות אחד של השני. האימגו מדבר במכוון ובמודעות על הצמיחה והגדילה של היחיד בתוך הזוגיות.

 

דורית: הדגש הוא על כך שדרך עבודה דיאלוגית על התסכולים, בן הזוג לא רק נותן לבת ן הזוג שלו את מה שהוא זקוק לו (כזולת-עצמי, selfobject  אופטימלי) אלא גם מאפשר לעצמו לצמוח בתחומים שדוכאו, שלא היתה להם הזדמנות לבוא לידי ביטוי, או תחומים שלא הכיר בקיומם.

 

פנחס: וזה מימד חדש שתיאוריית האימגו מוסיפה. יש כאן בכל זאת ניסיון להשתמש בטיפול ביחסים שנוצרים בין בני הזוג בשביל צמיחה משותפת ואני מעריך את זה כי יש כאן לפחות נסיון התמודדות שאני לא רואה בפסיכואנליזה וזה ייחודי. בפסיכואנליזה מעבר לזה שאומרים שברגע ש "תשתחרר" העולם יהיה פתוח, למעשה לא מספקים כלים להתפתחות הזו.

 

פנחס מעיר בנקודה זו כי בכל זאת יש לו סקפטיות מסוימת מכיון שיש אווירה רבה מדי של Goody goody וזו לא תמיד המציאות. הרי אנשים גם מתגרשים, בוגדים ואומללים.

 

אורית: מה התחזית שלך לגבי האימגו ?

 

פנחס: אני אופטימי , טוב שיש תנועה שמוכנה לחשוב בכיוון הזה, וגם לפתח כלים חדשים, כי הכיוון נכון. החשש היחידי – עד כמה מוכנים לחשוב באופן ביקורתי. אם רוצים שזה יהיה מדע צריכה להיות חשיבה ביקורתית, מקום גם להפרכה, והצבת שאלות.

 

עברנו לדבר על מקומו המיוחד והשונה של המטפל בטיפול אימגו. דורית מציינת שבהרצאתה תדבר על האפשרות להשתמש במושגים של וויניקוט למטפל בגישת האימגו.

 

דורית: באימגו המטפל הופך למאמן. בני הזוג הם אלה שמטפלים אחד בשני והמאמן אמור להחזיק את התהליך כמו מושג ההחזקה  Holding של וויניקוט שכולל את המקום הבטוח. אני רוצה גם לחבר את זה עם מושג המשחק אצל וויניקוט והמושג של "אזור ביניים משותף" כאשר באימגו נוצר תהליך של משחק בתוך חוויה אישית ושיתוף בן הזוג בחוויה. גם הפרדוקס כמושג שוויניקוט מרבה להשתמש בו, יכנס כהתמודדות עם השאלה שאותה שואלים הנדריקס ורעייתו לאחרונה – איפה קורה הריפוי ? באזור הביניים או בתוך כל יחיד ? אני אטען כמו וויניקוט כי לא צריך להכריע בסוגיה, וגם לא כדאי, כי יש כאן פרדוקס וצריך להחזיק בשני קצותיו.

דורית אומרת שהיא גם תעלה את השאלה של התפתחות תאוריית האימגו. האימגו -  לאן ? מה הסכנות ? סכנות שעלולות לעצור את התפתחותה כתורה טיפולית וכתאוריה פסיכולוגית פילוסופית רצינית.

דורית מספרת שבפאנל ישתתפו גם מירי שכנאי, אשר תבחן את מרכיבי הדיאלוג באימאגו – השיקוף, האישוש והאמפתיה, -  לאור צרכי העצמי לזולת עצמי (Selfobject ) מרגיע, מכיל,  ומתקן פגיעות  מוקדמות, כפי שתוארו ע"י קוהוט ושאדוק. ליבה וולס, מארה"ב  תציג את הרעיונות ושיטת הטיפול הדיאלקטית-התנהגותית שהיא פיתחה, ואת שילובה עם גישות האימגו בטיפול בזוגות עם הפרעות אישיות קשות.

 

אורית: בקשתי את דורית ופנחס להניח לרגע את הכובעים המקצועיים המכובדים שלהם ולספר איך השפיע האימגו על חייהם והאם שיתוף הפעולה המקצועי שלהם בכנס התפתח והתאפשר כתוצאה מעבודת האימגו שלהם כזוג ?

 

דורית ופנחס: מספרים שלמרות גילם הלא כל כך צעיר הם זוג צעיר יחסית אשר חגג לא מזמן 13 שנות נישואים. הם מדברים בהומור על כך שהם התחילו בשיתוף פעולה מקצועי מיד בהתחלה כאשר כל אחד מהם קורא "וקורע" מה שהשני כותב. מדברים על הכתיבה, מתווכחים, רבים, נעלבים…

 

פנחס: אנחנו זוג שתמיד ידענו מאוד לריב וגם להשלים אבל היום בכל זאת קל יותר לשתף פעולה, לא להשתלט אחד על השני (מציין באירוניה: "אני שתלטן לא קטן" ורגיל לעמדה שבה מקבלים את דעתי תמיד. דורית מצד שני היא פמיניסטית לא קטנה – את יכולה לתאר לעצמך מה היה בינינו לפעמים").

כיום יש בינינו יותר כבוד. בעבר היה קשה לקבל ביקורת או לכבד את מה שנאמר.

 

דורית: בהתחלה היה בוויכוחים מאבק על עצמאות מחשבתית היום מאבקי הכוח פינו מקום ל- Pre-,validation מראש כל אחד נותן יותר מקום ויותר ערך לעמדתו של השני..

אני מרגישה שהאימגו תרם לי גם בחלקים של העצמי שלי שהיו פחות מפותחים. לפני שנים לא הייתי לוקחת על עצמי פאנל תיאורטי, לא ראיתי את עצמי כמספיק יודעת. בתחום התיאורטי פנחס מאוד תרם לי הן מהידע שלו, והן בכך שנתן ערך והכרה לחשיבה שלי.

 

 

הפגישה הסתיימה ואני הרגשתי שהיתה בה חוויה של 'מרחב פוטנציאלי' בתוך אווירה של 'בטחון וחום' שאפשרו 'משחק' ויצירה, מתוך ובתוך חומר הגלם העשיר של תיאוריית האימגו.

 



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה